החלטה בתיק ב"ש 9222/07

1.       לפני בקשה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים נגדו בת.פ 3024/07, שבו מיוחסות לו עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, תקיפה וכן עבירות על פי חוק להסדרת הפיקוח על כלבים, התשס"ג-2002.

2.       על פי עובדות כתב האישום,  ביום 20/2/07, בשעות הצהריים, החנה המשיב את רכבו ברח' בית ישראל בירושלים, והשאיר בחלקו האחורי של הרכב את כלבו מסוג "פיטבול", שהנו "כלב מסוכן" כהגדרתו בחוק הסדרת הפיקוח על כלבים, התשס"ג-2004 (להלן - "הכלב"), כשהוא נטול רצועה וזמם ורשיונו לא הוסדר. בשלב זה, עבר ליד הרכב מחמד עבד אלקאדר (להלן - "מחמד"), יליד 1961, העובד בחנות סמוכה ברחוב. הכלב נבח, והמשיב ששמע את ההמולה יצא לרחוב, החל לקלל את מחמד, רץ לעברו ודחפו. בנו של מחמד, יחיא, קטין בן כשש עשרה שנים (להלן - "יחיא"), ראה את הדברים, רץ לעבר המשיב ודחף אותו. או אז פתח המשיב את דלת הרכב, משך את הכלב בשרשרת שעל צווארו, הוציאו מהרכב והורה לו לתפוס את יחיא. יחיא נמלט לתוך חנות סמוכה, אך המשיב והכלב דלקו אחריו. בפתח החנות, צעק המשיב לכלב "תנשוך אותו" והחווה בידו לעבר יחיא. הכלב נעמד על רגליו האחוריות, הניח כפותיו על חזהו של יחיא ונשך אותו באוזנו. כתוצאה מכך, איבד יחיא חלק מאוזנו.

ראיות לכאורה

3.       ב"כ המשיב לא חלק על כך, שלאחר שהמשיב, מחמד ויחיא התקוטטו ברחוב מסיבה כלשהי, יצא הכלב מהרכב, דלק אחר יחיא ונשכו באוזנו; אך לטענתו, הכלב לא הוצא מהרכב על ידי המשיב, אלא הצליח לצאת ממנו בכוחות עצמו, מן הסתם לאחר שהשתחל דרך חלון הרכב שהושאר על ידי המשיב פתוח בחלקו. זאת ועוד: הכלב, כך נטען, דלק אחר יחיא לתוך החנות באופן ספונטאני וזאת כ"יוזמה של הכלב, ככלב נאמן לבעליו", ותקף את יחיא מבלי שהמשיב הורה לו לעשות כן. אדרבא, כך לטענת הסניגור, המשיב היה זה שהשתלט על הכלב ומנע בעדו להוסיף ולתקוף את הקטין.

4.       הנה כי כן, יריעת המחלוקת מתמקדת במעורבותו של המשיב בתקיפתו של יחיא על ידי הכלב. השאלות שבמחלוקת בהקשר זה הן: האם הוצא הכלב מהרכב על ידי המשיב, או שמא הצליח לצאת מהרכב בכוחות עצמו; והאם נשך את יחיא באוזנו ותלש חלק ממנה לאחר ששוסה לעשות כן על ידי המשיב. נפנה ונבחן את הראיות בשאלות אלה.

5.       הודעותיו של יחיא:  

בהודעתו הראשונה, אשר נגבתה ממנו זמן קצר לאחר האירוע בעת שהיה מאושפז בבית החולים, אישר יחיא כי לאחר שהמשיב דחף את אביו, התקרב לעבר המשיב ודחפו. או אז סר המשיב לרכבו, פתח את דלת הרכב "והכלב יצא ונשך אותי באוזן ימין". בהמשך הודעתו זו פירט יחיא, כי לפני שהמשיב פתח את דלת הרכב, קרא לאדם אחר בשם דני. יחיא נמלט לתוך המכולת הסמוכה כאשר המשיב וחברו דולקים אחריו. כדבריו: "ואז 2 הבחורים באו אחרי תפסו אותי ואז נכנס הכלב וקפץ עלי בתוך החנות ונשך אותי באוזן".

בהודעתו השנייה מיום 21/2/07 סיפר יחיא, כי לאחר שדחף את המשיב פתח המשיב את דלת הרכב, הכלב יצא מהרכב והמשיב אמר לו "תפוס אותו", ובה בעת גם קרא לחברו דני להגיע למקום. הכלב ניסה לתקוף אותו, אך יחיא נתן לו מכה ונמלט לתוך המכולת. הכלב דלק אחריו לתוך המכולת, קפץ עליו ונשכו באוזנו. להלן הוסיף יחיא, שכאשר נכנס הכלב למכולת היה המשיב ביחד אתו ואמר לו "תפוס אותו". בהמשך הודעתו מסר יחיא, כי חלונות הרכב היו סגורים.

בהודעה שלישית מיום 22/2/07 התבקש יחיא לתאר פעם נוספת את שהתרחש בחנות המכולת, ואלה היו דבריו: "הבחור כנס עלי (כך במקור!) עם הכלב לידו, אני הייתי בחוץ, ברחתי לתוך החנות ונכנס הבחור עם הכלב איך הוא רצה לתת לי מכה הבחור, בא עלי הכלב ונשך אותי באוזן. ככה עושים כלבים. זה הכל מה אני זוכר בתוך החנות...". כאשר הסב החוקר את תשומת ליבו, כי בהודעתו הראשונה סיפר, ששני הבחורים - המשיב וחברו דני - נכנסו לחנות ביחד עם הכלב, הסביר, כי בעת שמסר את הודעתו הראשונה נמצא בבית החולים והיה נרגש ועייף, ודבריו עתה משקפים את ההתרחשות במדויק. בשלב זה הזכיר החוקר ליחיא, כי בהודעותיו הקודמות סיפר ששמע את המשיב אומר דבר מה לכלב, ובתגובה שב המשיב ומסר, כי שמע את המשיב אומר לכלב: "תפוס אותו".

6.       הודעותיו של מחמד:

          גם מחמד מסר 3 הודעות. בהודעתו הראשונה, שנגבתה בבית החולים, סיפר, כי לאחר שנדחף על ידי המשיב, קרא המשיב לחברו דני, פתח את דלת רכבו, ואז החלו המשיב והכלב לדלוק אחר יחיא, עד שהכלב קפץ אל יחיא ונשכו באוזנו.

          בהודעתו השנייה מיום 21/2/07 הוסיף מחמד וציין, כי לאחר שהמשיב דחפו הגיע למקום יחיא וקילל את המשיב. בשלב זה פתח המשיב את דלת הרכב, הוציא את הכלב מהרכב, דלק ביחד עם הכלב אחר יחיא שנמלט למכולת, דחף את יחיא ואמר לכלב לקפוץ עליו ולנשכו. לאחר שהכלב נשך את יחיא באוזן, משך אותו המשיב מיחיא והם יצאו מהחנות. בתחילת ההתרחשות היו חלונותיו של הרכב סגורים. לדברי מחמד, המשיב קרא לחברו דני רק לאחר שכבר יצא מהחנות עם הכלב, והחבר לא היה מעורב בתקיפתו של יחיא.

          בהודעה שלישית מיום 22/2/07 חזר מחמד על גרסתו האחרונה. הוא הוסיף וציין, כי בעת שהמשיב והכלב נכנסו למכולת הוא נמצא בצדו השני של הכביש ליד הרכב. מסיבה זו לא ראה את אירוע הנשיכה עצמו, שהתרחש בתוך המכולת, ושמע את פרטיו מבנו. עם זאת, לדבריו הוא שמע בעצמו את המשיב צועק לכלב "נשוך אותו" בעת שהמשיב היה בכניסה לחנות. כאשר הוסבה תשומת לב מחמד, כי בין הודעותיו קיימת סתירה באשר לשלב שבו קרא המשיב לחברו דני, הסביר, כי ייתכן שהמשיב קרא לדני פעמיים: הן כאשר עזב את המקום והן לפני כן.

7.       הודעות של עדי ראיה נוספים:

          אסף טפירו, העובד בחנות המכולת, סיפר בהודעתו מיום האירוע, כי בעת שסידר סחורה במכולת שמע צעקות מבחוץ. לפתע נכנסו למכולת שני אנשים עם כלב כאשר בחור ערבי (הכוונה ליחיא) בורח מהם לתוך החנות. "זה היה בשבריר של שניה אני הסתובבתי אליהם ואז ראיתי את הילד מדמם מהאוזן...ראיתי אותם כעבור מספר שניות יוצאים עם הכלב והילד יצא אחריהם מדמם מהאוזן ולא ראיתי את עצם התקיפה של הכלב אבל זה כנראה היה בתוך המכולת שלי". העד לא זכר אם שמע צעקות כלשהן.

          משה משה הנו בעל חנות ירקות הסמוכה למכולת. על פי דו"ח הפעולה מיום האירוע של השוטרים שהגיעו למקום, סיפר להם משה, כי לאחר שיחיא הצטרף לויכוח שבין המשיב לבין מחמד, שילח אחד משני הבחורים שהיו ברכב את הכלב לעברו של יחיא והכלב נשך את אזנו. כך סיפר משה יום לאחר האירוע גם לעובדו מוסטפא אחמד (ראו: הודעתו של אחמד). אולם, בהודעה פורמאלית שנגבתה ממנו ביום 22/2/07 חזר בו משה מדברים אלה ומסר, כי הבחין ביחיא רק לאחר אירוע הנשיכה כשהוא עומד בכניסה למכולת צועק ובוכה ואוזנו "ממש תלויה והרבה דם משפריץ". כאשר הוסבה תשומת ליבו לכך, שעל פי דו"ח הפעולה מסר לשוטרים גרסה שונה, הסביר: "זה מה שאמרו לי אנשים שאיני יודע את השמות שלהם. אני לא ראיתי כלום. אני ראיתי רק את התוצאה".

          חיים וולמרק הנו מתנדב מד"א אשר נקרא לזירת האירוע כדי לטפל ביחיא. לדבריו, כאשר הגיע למקום סיפר לו אדם שהיה במקום, כי בעת האירוע עמד בפתח חנותו של משה ביחד עם משה והשניים ראו, כי בעל הרכב פתח את דלת הרכב ושיסה את כלבו ביחיא. לדבריו, "אני שמעתי את זה מהעד כי בקשתי ממנו שיספר לי מה הוא ראה הוא סיפר לי מה הוא בעצמו ראה ולא משמיעה אלא מראייה שלו".

ב"כ המבקשת בקש להסתמך על עדות נוספת הקיימת בתיק החקירה, אשר מוסרה סירב להזדהות בפני החוקר, אך מאחר שאותו אדם אינו נמנה על רשימת עדי התביעה, לא ניתן להביאה בחשבון במסגרת בחינתן של הראיות לכאורה ולפיכך, אתעלם ממנה.